תאונות דרכים עבודה
תאונת דרכים שהתרחשו בדרך לעבודה, במהלכה או בחזרה ממנה נכנסות לחוק הפלת"ד וגם לענף נפגעי עבודה בביטוח הלאומי.
תאונות אלה דורשות התייחסות שונה שכן מדובר בשני דינים נפרדים שמורכבים מהוראות חוק שונות.
עובד אשר נפגע מתאונת דרכים במהלך עבודתו זכאי לפיצוי מענף נפגעי עבודה של המוסד לביטוח לאומי והן מחברת הביטוח שביטחה את הרכב, אך לא יינתן לנפגע כפל פיצוי.
בעצם המוסד לביטוח לאומי משלם חלק מהפיצוי וחברת הביטוח משלימה את החלק האחר של הפיצוי אך בוודאי הנפגע לא יקבל כפל פיצוי או פיצוי שהוא הנזק שנגרם לו.
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מסדיר את עניין קביעת דרגת הנכות. במקרה של תאונת דרכים עבודה ישנו סעיף בחוק המתייחס לקביעת דרגת הנכות על פי דין אחר "קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר", שלפיה קביעה זו של קביעת דרגת הנכות תעמוד כחזקה שניתן לסתור אותה גם בתביעה כנגד חברת הביטוח. המשמעות לכך, שעובד שעבר תאונת דרכים במהלך העבודה ובחר לפנות קודם למוסד לביטוח לאומי לפני שפנה לחברת הביטוח, קביעתו של המוסד לביטוח לאומי תחייב את חברת הביטוח, לטוב ולרע. סוגיה זו נחשבת לסוגיה מורכבת הדורשת בדיקה מעמיקה, שכן על הנפגע לבחור בגוף שיקבע את דרגת נכותו, האם יהיה זה מומחה מטעם בית משפט או המוסד לביטוח לאומי. במקרה שהנפגע בחר במוסד לביטוח לאומי כגוף שיקבע את דרגת הנכות, ניתן לסתור את החזקה על ידי "הבאת ראיות לסתור" – כלומר, ראיות שמוכיחות שהמוסד לביטוח לאומי טעה בקביעתו.
