נכות נפשית בגין הפרעת הסתגלות
אובדן כושר עבודה של בחור צעיר בשנות השלושים לחייו עקב פגיעה משמעותית בתפקוד אשר נבעה מהפרעת הסתגלות קשה על רקע אירועים טראומטיים שחווה בעברו. הבחור נאבק על זכויותיו במוסד לביטוח לאומי ללא הצלחה. דחיית תביעתו עם ייצוג וללא ייצוג של עורך דין נבעה בעיקר מאבחון לא מדויק של ההפרעה הנפשית אשר לא משקפת את המצב הנפשי והתפקודי. משרדנו בחן את מצבו הנפשי והתפקודי לעומק ויצאנו לדרך חסרת פשרות במאבק למימוש זכויותיו במוסד לביטוח לאומי.
מ' בחיים לא הצליח להשתלב בשוק העבודה באופן מסודר וקבוע. מ' אובחן תחילה עם בעיות הסתגלות קלות עם 10% נכות לפי סעיף 34(ב) בספר הליקויים.
מיד לאחר פגישת היכרות עם מ' וסיפור חייו פעלנו להכוונתו לרופאים להמשך טיפול ומעקב בתחום הפסיכיאטרי והאורתופדי, הגשנו תביעה להחמרת מצב ודרשנו להתאים את האבחנות הרפואיות שיש לו לסעיפי החוק הנכונים. בוועדה מדרג ראשון הצלחנו להעלות את דרגת הנכות הנפשית ל-20%, אך עדיין אחוז זה לא שקף את מצבו הנפשי והתפקודי לצד אחוזי נכות אורתופדיים בשיעור 20%.
היינו נחושים כי למ' מגיע אחוזי נכות המזכים אותו בסופו של דבר בקצבת נכות, הגשנו ערר והצלחנו לשכנע את הוועדה כי מ' סובל מהפרעת הסתגלות קשה אשר פוגעת ביכולת שלו להשתלב בשוק העבודה ולפרנס את משפחתו.
וועדת הערר קיבלה את הערר וקבעה אחוזי נכות פסיכיאטריים בשיעור 25% אשר העלו את הסף הרפואי ל-40%. חשוב לציין כי את ההגבלה בתחום האורתופדי הייתה תוצאה של תאונה עצמית על רקע בעיית ההסתגלות ורגעי תסכול שגרמו לפגיעה בשורש כף היד.
למ' נקבעה דרגת אי כושר בשיעור 60% וקצבה חודשית ע"ס 2500 ₪ בנוסף לתוספת בת זוג וילדים. קצבתו החודשית עומדת היום על סך שך 4,500 ₪ לצד חזרה הדרגתית לעולם העבודה והעלאת תוספת התלויים לתוספת מלאה.
