תביעת נכות כללית בביטוח לאומי
תביעת נכות כללית דורשת קיומם של שני תנאים כדי לזכות בקצבה: הראשון, עמידה בסף הרפואי הנדרש על מנת להיכנס להגדרת "נכה" על פי החוק. השני, הוכחת אובדן היכולת לעבוד ולהשתכר (או לתפקד בעבודות משק הבית לעקרות בית) כתוצאה מהנכות.
הדרישה לעמוד בשני התנאים המצטברים לקבלת קצבת נכות כללית הופכת את התביעה למאתגרת. הבסיס להיותה כזאת הינו ההצלבה הנדרשת בין הידע הרפואי, המשפטי והשיקומי בצל מציאות לא פשוטה להשתלב בשוק העבודה בעיסוק המתאים למצבו החדש של המבוטח.
תחום הנכות הכללית מעוגן בפרק ט' לחוק הביטוח הלאומי מסעיף 195 ועד סעיף 220ב.
רעיון תשלום הקצבה בא להגשים את הזכות לביטחון הסוציאלי ומדיניות הרווחה שעליה מושתתים עקרונות החוק והתפיסה החברתית-כלכלית. מטרת הקצבה הוא להבטיח הכנסה מינימלית לצורכי קיום לנכה אשר עקב נכותו הרפואית נפגעה יכולתו להשתכר מעבודה או לאישה עקרת בית אשר עקב נכותה הרפואית נפגעה יכולתה לתפקד כעקת בית.
הנכות הרפואית אינה מזכה בפני עצמה בקצבה אלא הקצבה תשולם רק לנכים אשר ועדת אי כושר קבעה שעקב נכותם אין ביכולתם לעבוד בכלל או באופן חלקי (או לתפקד במשק הבית לעקרת בית נכה).
לא ניגשים לביטוח לאומי ללא עורך דין מומחה בתחום:
בשל מורכבות התביעה ברוב המקרים והידע הנדרש בהתמודדות בוועדות השונות בביטוח לאומי מומלץ ואף הכרחי לשכור את שירותיו של עורך דין הבקיא בתחום כדי למצות את הזכויות המגיעות למבוטח.
המאבק העיקרי הינו בקביעת אחוזי הנכות המותאמים לבעיה הרפואית והשפעתה על מצבו הרפואי והתפקודי של המבוטח.
לעו"ד חלים סרחאן הידע והניסיון הייחודיים בייצוג מבוטחים בוועדות השונות בביטוח לאומי .
