מחלת מקצוע

מחלת המקצוע כשמה כן היא, והינה מחלה שחלה בה העובד עקב העבודה במקצועו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – עקב עיסוקו במשלח ידו, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954. בתקנות מנויות רשימה של מחלות שהוכרו כ "מחלות מקצוע". מחלת המקצוע מתקיימת רק כאשר יש קשר סיבתי עם תנאי העבודה. על העובד הנפגע להוכיח כי המחלה נובעת מהמקצוע ונגרמה כתוצאה מתנאי העבודה בהתאם להוראות החוק.

הקושי העיקרי בהוכחת תביעות מסוג זה הוא יסוד הקשר הסיבתי בין המחלה לבין תנאי העבודה. המוסד לביטוח לאומי מנסה לנתק את הקשר בין המחלה לתנאי העבודה ולדחות את התביעה על ידי חיפוש גורמי סיכון חיצוניים שלא קשורים לתנאי העבודה.

תהליך הגשת התביעה למחלת מקצוע צריך להיות מבוסס. ניסוח הטענות בצירוף המסמכים הרפואיים הדרושים הוא קריטי להצלחת התביעה מאחר ופקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי בודק את הנסיבות שגרמו להתהוות המחלה ומחליט האם להכיר בתאונה כתאונת עבודה ובאילו פגימות הוא מכיר.

מחלות מקצוע הנגרמות עקב חשיפה לחומרים מסוכנים הן רבות כמו מחלת ריאות ייבדק הקשר הסיבתי ע"י פקיד התביעות בהתייעצות עם רופא המוסד האם המחלה הינה מחלת מקצוע. בבדיקתו הקשר הסיבתי כאמור נבדקים גורמי סיכון נוספים העלולים לגרום לעובד לחלות במחלה כמו עישון סיגריות.

כאשר פקיד התביעות דוחה את התביעה בעליה של היעדר קשר סיבתי תעמוד בפני העובד האופציה לפנות לבית הדין לעבודה בערעור בפני בית הדין על החלטת פקיד התביעות. כדי להעלות את סיכויי ההצלחה של התביעה מוטב לצרף חוות דעת רפואית מרופא מומחה התומכת בקשר בין נסיבות העבודה לבין התפתחות המחלה.

דוגמאות למחלת מקצוע כמו: אסתמה, סרטן הריאה, סרטן הלרינקס, מחלת עור, ירידה בשמיעה וכו'.